<h1>ספר החינוך מצוה רכ"א</h1>
<h2>דף קלא.</h2>
שלא לכלות כל פירות הכרם בעת הבציר, אבל יניח מהם פיאה לעניים, שנאמר [ויקרא י"ט] וכרמך לא תעולל, וזהו פאת הכרם, כן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה. ועוד אמר כי מה שכתוב [דברים כ"ד] לא תפאר אחריך בזיתים יורה גם כן על פאת הזית, כי פאת הזיתים נקראים פארות, ופאת הכרם עוללות, ומשניהם נלמוד לכל האילנות. והרמב"ן זכרונו לברכה השיג עליו בזה ואמר כי כולו טעות, ואומר כי לאו דוכרמך מיוחד דוקא בכרם, והוא שנניח בה כל הענבים הקטנים שאין להם כתף ונטף, ופירוש כתף פסיגין זה על זה, נטף תלויות כולן ויורדות. ונמצא לפי זה שעוללות הן הענבים הקטנים הנמצאים בכרמים לפעמים הנקראין בלע"ז גטי"מאש, וזהו דבר מועט בודאי לפי הנראה בכרמים שלנו. וכן אמרו זכרונם לברכה [פאה פ"ז מ"ד] אי זהו עוללות, כל שאין לו לא כתף ולא נטף. ומלבד חיוב זה של עוללות יש עלינו חיוב להניח פאה. ובפאת הכרם לא בא עליה כתוב מבואר אלא דגמרי אחריך אחריך מזיתים, וכדאמרן בגמר[א] חולין [קל"א ע"א] בפירוש, ארבע מתנות שבכרם הפרט והעוללות השכחה והפיאה, שנים שבאילן השכחה והפיאה, וגמר שם פיאה בכרם מדכתיב בה [דברים כ"ד] לא תעולל אחריך, ואמר רבי לוי אחריך זו שכחה, כלומר מה שישאר אחריך דהיינו שכחה, ופיאה גמרינן אחריך אחריך מזיתים, דכתיב בזית [שם] כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו ממנו דהיינו פיאה. וילמוד הרמב"ן זכרונו לברכה פיאה בכל האילנות מזית שחייב הכתוב בה פיאה בפירוש, ומכרם שלמדנוהו מלשון אחריך. ואמר הוא זכרונו לברכה כי הרמב"ם זכרונו לברכה כתב העניין בתיקון בחיבורו הגדול. ומכלל מחלוקתם זה אין לנו תוספת וגירוע בחשבון הלאוין, שאין המחלוקת אלא שהרמב"ם זכרונו לברכה יפרש לא תעולל לפיאה, והרמב"ן זכרונו לברכה מפרש אותו לעוללות ממש, וילמוד מלשון אחריך פיאה בכרם, כמו שכתבנו, דגמרינן אחריך אחריך מזתים. וזה הלאו גם כן ניתק לעשה, שאם עבר וכלה הכל שחייב לתת העוללות לעניים. משרשי המצוה ודיניה כתבתי למעלה בסדר זה במצות פיאה ב' קצת, ושם כתוב באי זה מקום נוהג היא וכל שאר מתנות עניים, ושפרטי מצות פיאה מבוארים במסכת פיאה. ועוד יש לנו לכתוב כאן מה שאמרו זכרונם לברכה [פאה פ"ז מ"ז] בעוללות שאם היה הכרם כולו עוללות כולו הוא לעניים, שנאמר [ויקרא י"ט] וכרמך לא תעולל, ודרשו זכרונם לברכה [שם] אפילו כולה עוללות. ואין העניים זוכין ליקח העוללות עד שיתחיל בעל הכרם לבצור כרמו, שנאמר [דברים כ"ד] כי תבצור כרמך לא תעולל.
